אליעזר בן-יהודה (תרי"ח/ 1858 - תרפ"ג/1922) היה חלוץ הדיבור העברי וחוקר העברית. הוא חולל והניע את תהליך השיבה המלאה אל העברית. בן-יהודה פעל להפצת רעיונותיו באמצעות עיתוניו, הקים את ועד הלשון העברית וחיבר את מילונו הגדול לעברית לתקופותיה, שהמשכו במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

יד אליעזר בן-יהודה שבאקדמיה ללשון העברית נחנכה בכ"ט בטבת תשל"ג (3 בינואר 1973) ומוצגים בה מבחר רהיטים מביתו של אליעזר בן-יהודה, ספרים מספרייתו, פריטי אמנות ופריטים הקשורים במילונו (כרטיסיות ובהן מבואות מן הספרות לערכי המילון, כתב היד למילון וכתב היד למבוא למילון). כל אלה נתרמו לאקדמיה באדיבות משפחתו.

הספרים מספרייתו של אליעזר בן-יהודה מייצגים את עולמו, עולמו של יהודי משכיל בן מזרח אירופה מחד גיסא וארץ ישראל מאידך גיסא. יש בהם ספרי קודש יהודיים, מילונים עבריים ולועזיים רבים, אנציקלופדיות מסוף המאה התשע עשרה ומראשית המאה העשרים ועוד.

מילונו הגדול, מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, נחשב למפעל-חייו הגדול ביותר של בן-יהודה, זולת החייאת הדיבור העברי. המילון יצא לאור בהדרגה בשנים 1908–1959, ובשלמותו הוא מונה שישה עשר כרכים, ועליהם נוסף כרך המבוא הגדול. חמשת כרכיו הראשונים של המילון נדפסו עוד טרם מלחמת העולם הראשונה, והם היחידים שראו אור טרם מותו של בן-יהודה, אור לכ"ו בכסלו תרפ"ג (16 בדצמבר 1922). בן-יהודה עוד הספיק לערוך את הכרכים השישי והשביעי של המילון, והם נדפסו לאחר מותו. את הכרכים השמיני והתשיעי ערך משה צבי סגל, שהיה פרופסור למקרא ולבלשנות שמית באוניברסיטה העברית בירושלים, ואת שאר הכרכים, לרבות כרך המבוא הגדול, ערך נפתלי הרץ טורטשינר (טור-סיני), שהיה פרופסור ללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיא ועד הלשון העברית, ולימים – נשיאה הראשון של האקדמיה ללשון העברית.

לקריאה נוספת